אפשר לתאר זאת כך: שחיתות היא מניפולציה חריפה ואף שבירת מוסכמות בהווה (חוקים למשל), תוך וויתור מודע על אחריות להשלכות הדבר בעתיד, למען ביצור עמדת כוח באותו הווה. בתוך כך, שחיתות היא גם וויתור על עצם הדיון בדבר העתיד: פעולה שמצריכה נכונות לעמידה בפני שאלות, ביקורת, והתנגדויות. כל אלה הולכים ונעלמים ככל שהחברה מושחתת יותר. זו אינה תיאוריה מתוך ספרות המוסר. זהו מבט מפוכח על ישראל של היום. אמרתם שחיתות – אמרתם בוז לשיקולים ענייניים. כך מדינה מתגלגלת לכדי עסק (כושל).
שחיתות, כמגמה חברתית ותרבותית, מתבטאת בכך שכל דיון רציני על אודות העתיד – דבר אשר מצריך מטבעו תכנון, ביקורת ועמידה בפני מורכבויות – הופך לשולי, אם לא מבוטל כלאחר יד. האידיאל המשעשע והמוכר של "רק לא לצאת פראייר", אותו ארכיטיפ ישראלי קמאי, עזב מזמן את גבולות היותו קוריוז מילואים חביב. כעת נראה שהוא התרבות כולה: אנחנו לא פרייארים מול הפלסטינים. אנחנו לא פרייארים בחיפוש חניה. אנחנו לא פרייארים ולכן לא נתנצל. אנחנו לא פרייארים ולכן לא נתחשב בכל מה שלא משרת אותנו. זו ראשיתה של שחיתות: וויתור על מורכבות ועל תהליכיות, ובתוך כך וויתור על ראיית האחר כשותף למרחב בו אני חי. זו ראשיתה של שחיתות וזו גם התבססותה.
במובן זה, שחיתות מקדשת את קיצור-הדרך. היא הנתיב המהיר לאותם מחוזות שאסור למהר אליהם, שכן נמהרות אליהם פירושה אסון. שחיתות היא הנתיב המהיר שהוצא אל מחוץ לחוק לטובת הכלל. אך זה גם הפיתוי שבשחיתות: עכשיו ומהר, עכשיו ואני. כלומר – קודם כל אני.
בכל הנוגע למנהיגות הישראלית העכשווית, השחיתות אינה רק הפשע הכלכלי שנעשה. היא לא רק מנגנון הגניבה או מערכות הכיבוש. היא קודם כל וויתור על ערכי היסוד שמשמרים את הקהילה כשותפות, וזאת על ידי העדפת תהליכי הפרטה קשים והעלאת קיצור הדרך – בין אם המחסום ובין אם האקזיט – לדרגת ערך עליון. היא וויתור על העתיד לטובת מחטף ההווה.
יש שכל רב – למוד ניסיון – בחיזוקם של רגולציה, חסמים חוקתיים ועמידה בפני ביקורת. יש חמלה רבה בדיון המורכב ובהתמודדות העניינית בפני מחלוקות ואתגרים. ענווה, סובלנות, כיבוד האחר ואף סולידריות הם ערכים שעומדים בבסיס העולם הרעיוני שלנו. לא בכדי, ערכים אלה מחוסלים בעקביות ובמיומנות ככל שהשיח הכוחני, האלים, והניאו-ליברלי גובר. קחו מדינה שמאדירה את כוח הזרוע ושלבו בה תהליכי הפרטה דרקוניים, וראו בעצמכם כיצד סממני השחיתות מתרבים. נכון, שחיתות, במידה כזו או אחרת קיימת בכל חברה, אך יש חברות שקיימות כשחיתות. כשזו נקודת המוצא שלהן, שאלה גדולה האם ניתן לכנותן דמוקרטיה.
–