מרטין בובר "בסמוך לך"

מרטין בובר "בסמוך לך". בתוך: דרכו של אדם על פי תורת החסידות, ירושלים: מאגנס, 1957, 46-7.

יש מן הדתות האומרות, שחיינו על פני האדמה אינם חיי-אמת. ומהן שאומרות, שכל מה שאנו רואים כאן בעינינו אינו אלא מראית-עין בלבד, שעלינו לחדור בעדה, או שאין חיינו בעולם הזה אלא פרוזדור לעולם האמת, שעלינו לעבור דרכו בלא שניתן הרבה את דעתנו עליו. לא זו תורת היהדות. היא אומרת, שכל מה שאדם עושה בקדושה בחיי העולם הזה, אין חשיבותו ואמיתותו מועטת מחיי העולם הבא, לפי שהוא מתחבר על ידי כך עם ההווייה האלוהית, ואף על פי שהחיבור ארצי הוא, הריהו גם ממשי בכולו. […] באמת שבתוך תוכם שני העולמות עולם אחד הם. הם כאילו נתפלגו, והם עתידים לשוב ולהיעשות לאחדות. ולכך נברא האדם שיאחד את שני העולמות. הוא מקרב את בואה של אחדות זו על ידי שהוא חי חיי קדושה עם העולם שהושם בתוכו, במקום שהועמד שם. […] המעיין האמיתי של קדושתנו הוא קידוש היסוד האנושי, שכל אדם ואדם יכול וחייב לקדשו במקומו ובמעמדו, בחייו שהוא חי עם העולם שהופקד בידו.

"קידוש היסוד האנושי" כותב בובר. זה רעיון חשוב לקראת החגים . "לקדשו במקומו ובמעמדו" הוא כותב. זה אימון עמוק וחמקמק לעת הזו. שחיתות, גזל, עוול, הלבנת פנים, תוקפנות, צרות עין, מרמה, שקר, שיסוי, תאוות בצע ושנאת חינם. כל אלה לא עומדים מול אדם אחד שהחליט לומר "לא". מול אדם שרואה את כל אלה נכוחה. אדם אחד שמשיב ומחייה את אפשרותה של תקווה. תקווה במובן של "יכול להיות אחרת". וזה מה שאני מאחל לקוראי הבלוג לקראת החג: לא לשכוח שיכול להיות אחרת. לא לטבוע בביצת המרה השחורה. שמי שמטיף לנו בהבל נשימתו מבושמת השקר שכך היה וכך יהיה לעד, מעיד בכך על צרותו ועיוורונו ובהלתו (ובכך קטנותו).

–