כל מסורת משמרת זיכרון, מעודדת לימוד, הרהור, השראה ופעולה, אך לא פחות מכך גם מהווה הזדמנות לחשבון נפש. זה תפקיד רוחני שאני מוצא מרכזי במסורות דתיות רבות: היות המסורת גורם מכונן לאפשרותה של חרטה. בין אם דרך פעולות מגוונות של ווידוי ועד לזמרת סדר תחנון.
חשבון נפש שכזה יכול להיות, למשל, הנכונות להודות בכך שיש מרכיב אלים בנו עצמנו, וכי המסורת שלנו כלל אינה חפה מברוטאליות. ולא רק שאינה חפה מכך, אלא נראה שהיום ברוטאליות ושחיתות הן המורשת הנפוצה לה. לכן אני ממליץ שלא לטשטש או חלילה לתרץ את אלה, אלא להכיר בהן; להיות גלויים עם עצמנו בנוגע לעבר שלנו, ויותר מכך – בנוגע להווה שלנו. לקרוא את מכות מצרים כלשונן ולהיות נבוכים. לא מפני שכך היה, אלא מפני שכך אנו היום. ולשאול את עצמנו, כפי שאומר מירון אגר בווידאו היפה להלן: "במה אשנה?".
והנה פרטים לאירוע חשוב שיוקדש לנושאים אלה, "בין חמלה וסולידריות", שיתקיים ב-5 באפריל. את האירוע מארגנים חבריי אביב טטרסקי ומתי ליבליך.
–