כמבט הפונה אל האופק

"יותר ויותר מודע אני, מה גדולה התבונה באמירה התלמודית 'לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.' יסוד השקפתי האידיאליסטית אינה באמונה שהטוב יתקיים, אלא יסודה באמונה שהטוב ראוי להתקיים."

_{הרמן כהן. מכתב משנת 1879. בתוך: מבוא מאת סיני אוקו. דת התבונה ממקורות היהדות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1996, 10.}

אני רואה כעת שכל הביטויים חסרי המובן האלה (האתיים והדתיים, א"ב), לא היו חסרי מובן משום שטרם מצאתי את הביטוי הנכון, אלא שחוסר המובן היה מהותי להם. שכן, כל מה שרציתי לעשות עמם היה ללכת מעבר לעולם, וזה אומר מעבר לשפה בעלת פשר […]. אתיקה – בהיותה נובעת מהרצון לומר משהו על המשמעות העליונה של החיים, הטוב המוחלט, הערך המוחלט – אינה יכולה להיות מדע.

_{לודוויג ויטגנשטיין, הרצאה על אתיקה. בתוך: יובל לוריא. "ויטגנשטיין על משמעות החיים". עיון: רבעון פילוסופי (ניסן תש"ס), 127.} 

האמת הגדולה שבשמה הרבה שקרים קטנים מסופרים היא שלחיים ולהיסטוריה יש משמעות ושהמקור והייעוד של משמעות זו נמצאים מעבר להיסטוריה. […] המציאות הזו יכולה להתגלות רק במונחים מיתיים, המצביעים על כך שמקור המציאות לא רק שנמצא מעבר לניסיון המיידי אלא אף חורג מהמסגרות הרציונליות ומהקטגוריות השונות שבאמצעותן אנו מתארים את המציאות.

_{ריינהולד ניבור. בני האור ובני החושך. תרגום: אהרן אמיר. ירושלים: הוצאת שלם, 2004, כו.} 

***

כחלק מערפול החושים והטשטוש המוסרי החמור והמעמיק בו אנו נתונים מזה זמן רב, אני נוהג להזכיר לעצמי לקרוא את דבריהם של חכמים ואנשי מעשה, שרדפו אחר צדק, יושרה, הגינות וחסד, גם אם נחלו לבסוף כישלון מפואר. מי יתנני כישלון מפואר כשלהם. אני מוצא שהתזכורות הללו, שיתכן וביטוי מזוקק להן הוא מילותיו של הרמן כהן כאן למעלה, מרוות את הצימאון ולו לכמה רגעים; אולי אף לרגע אחד. 

כהן, ויטגנשטיין וניבור – כל אחד ממסורת אחרת, משעה היסטורית שונה ובניסוחיו שלו – מציבים בפנינו את הטענה העמוקה כי יתכן ואתיקה אינה נעוצה בידיעה או בתבונה אמפירית סדורות ועקביות, אלא ניזונה קודם כל מאידאלים מיתיים נשגבים ורחוקים; כלומר מרעיונות שמניעים את רוחנו אל עבר אותם ערכים שלעולם לא יהיו בהישג ידנו. כמבט הפונה אל האופק ולכן כלל מסוגל להבחין בו, הטוב מתאפשר בעצם בקשתו. בלא בקשתו הוא איננו. הציטוטים כאן למעלה מהדהדים את הרגישות האפלטונית הזאת, הנחוצה לנו ביתר שאת בימים אלה של תהום מוסרית; של וויתור מדעת על בקשת הטוב. 

הנה ביטוי אומנותי מרהיב לבקשה זו לחסד וכן לווידוי כישלונה (מומלץ להאזין עם אוזניות):

–