פעמים רבות מלאכת התרגום משמימה וקשה, ומאפילה עליה התובנה ששלמות התרגום אינה בהישג ידו של המתרגם. פירושה שעות ארוכות של הסרת האבק מעל כתבים עתיקים, כשלעולם אינך בטוח עד כמה אתה אכן מבין את הכתוב (או בכלל מסוגל להבין). אתה תמיד מודע לכך שתפיסתך היא השתקפות חלקית, משובשת ומעורפלת, בזכוכית כהה. […] ובכל זאת, יש כל כך הרבה עבודה לעשות. נותרו כל כך הרבה כתבים דתיים לתרגם; כל כך הרבה מילים מתמיהות, ביטויים ורעיונות שמצריכים הבהרה; כל כך הרבה אוצרות ממתינים לחילוץ ממעמקים. אחרי הכל, תרגום של כתבים דתיים דומה לחפירה ארכיאולוגית: שעות רבות של סינון עפר וסילוק האבק שמסתכמות לרוב בגמול זעיר ביותר. הגם שלרוב, התוצאות אינן חד משמעיות ועמומות, והעבודה מתסכלת ומעיקה. אך המטרה – יצירתם של תרגומים מוצלחים ובעלי משמעות – אינה חסרת תקווה או תועלת. תרגום אפשרי כל עוד אנו יכולים להיות בטוחים שהמקור הועבר בצורה מדויקת (אם לא בשלמות, אז לפחות בצורה מספקת). תהליך התרגום מספק רגעים מיוחדים המלאים בחדוות הגילוי, והתוצאות, עודי מקווה ומאמין, מעניקות גמול בעצם כך שההישגים מצדיקים את המשך המאמץ.
[תרגום: איתן בולוקן. מתוך: פול סוונסון. החיפוש אחר בהירות: חיבורים על אודות תרגום ובודהיזם טיין-טאי. טוקיו: צ'יסוקודו, 2018, עמ' 231-232].
כתביו של פול סוונסון על אודות הגות אסכולת טיין-טאי של הבודהיזם הסיני וממשיכיה ביפן תמיד עוררו בי השראה. סוונסון אינו רק חוקר מעמיק, אלא גם מתרגם בחסד. כשקראתי את ספרו האחרון, זה אשר מתוכו תרגמתי את המובא כאן למעלה, דבריו נגעו בי מאד. יתכן ורק מי שמכיר ואף התנסה במלאכתו הסיזיפית של המתרגם, המוטח פעם אחר פעם בין ספק והשלמה; בקיאות ומבוכה, יכול לרדת לעומק הכאב והיופי שסוונסון מתאר במילותיו. אכן, כל התרגומים שבורים. רק יש השבורים באופן שלם יותר מן השאר.
ביום שלישי בשבוע הבא (ה-5 בחודש), בין השעות 17:30-19:00, אדבר בפורום ללימודי יפן של החוג ללימודי אסיה שבאוניברסיטת חיפה על תרגום שירת הייקו יפנית לעברית. כוונתי לשתף את מחשבותיי על אודות כמה קשיים חוזרים ונשנים בתרגום הסוגה הזו, תוך העמקת היכרותנו עמה. ההרצאה, המיועדת לתלמידי החוג אך הפתוחה גם לציבור הרחב, תלווה בקריאה בתרגומים רבים ובשיחה, והיא תועבר בזום (הנה הקישור).
–
