קטגוריות
אירועים כללי שירה תרגומים

שירת הקצה | ערב שירי מוות והייקו ברחובות

למעלה מאלף שנה נהוג ביפן מנהג כתיבת שיר פרידה מן העולם. נזירי זן, סמוראים, משוררי הייקו, אצילים ואנשים מן היישוב מתעדים ברגעיהם האחרונים בשיר קצר את חווית המפגש עם מותם המתקרב.

מצחיקים, אירוניים מהורהרים, כועסים, מלאי צער החמצה, ספוגי השלמה, מלאי הודיה, חוגגים בעוז את רגעי החיים האחרונים: שירי המוות כוללים לא רק מפסגות שירת העולם בכל הזמנים אלא גם את מכלול האופנים בהן מתמודדת הרוח האנושית עם קיצה. בערב נעסוק, דרך קריאה ושיחה, בכמה משיאי השירה הזו, ביפן ומחוצה לה, ודרכם במפגש עם המוות כמצב תודעה הנוכח בחיינו יום יום.

משתתפים:

ליאת קפלן, משוררת ועורכת ספרותית ('על שפת נהר כבר ', 'בדיוק כך',  'זה זה', 'משולשים', 'צל הציפור'). עורכת סדרת "כבר" בהוצאת מוסד ביאליק.

פרופ' יעקב רז מהחוג ללימודי מזרח אסיה באונ' ת"א. מורה חוקר ומתרגם של זן בודהיזם, תרבות ושירה יפנית , אסתטיקת זן, מורה למדיטציית הזן ('כך שמעתי: רשימות זן', 'זן בודהיזם: פילוסופיה ואסתטיקה', 'טוקיו הלוך חזור').

איתן בולוקן מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוני' ת"א. חוקר ומתרגם של כתבים זן-בודהיסטיים ('בידיים ריקות שבתי הביתה: פסוקי זן' עם דרור בורשטיין, 'ליל טל: שירת ההייקו של מיטסו סוזוקי', 'בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן').

דרור בורשטיין, סופר, עורך ומתרגם ('תמונות של בשר', 'נתניה', 'אחות שמש', 'הרוצחים', 'אבנר ברנר', 'ספר הזן של ג'ושו' בתרגומיו של יואל הופמן, 'בידיים ריקות שבתי הביתה' עם איתן בולוקן). עורך כתב העת הליקון.

אלכס בן ארי משורר ומתרגם ('ימים סמויים',  'קורת השער': ספר שירי הייקו).

מקום: בית מיכל. הגר"א 10, רחובות.
כרטיס: 30 ש"ח.  סטודנט /חייל/ תלמיד: 25 ש"ח.
להזמנת מקום: בית מיכל betmichal.d@gmail.com  טלפון: 08-9467998
 *
shirat
את רשימת המשתתפים המעודכנת ראו בגוף הפוסט ולא בפוסטר.
קטגוריות
אירועים כללי מהאיאנה

מפגש לימוד ותרגול | "לא לשכון בדבר": כתבי החכמה השלמה של מָנג'וּשְרִי

מה בין חוכמה וחוכמה שלמה? מה בין חוכמה שלמה וחמלה? ומה בין חמלה ותרגול הישיבה? האם הישיבה היא רק בבחינת נקודת מוצא לתרגול, אמצעי בעבור תובנה, שלווה או שקט או שמא היא ההגשמה החוזרת ונשנית של איכויות אלה עצמן? המפגש יוקדש ללמידה עיונית ומעשית של שאלות אלה תוך קריאה בכתבים המיוחסים לבודהיסטווה מָנג'וּשְרִי מתוך אוסף "מצבר האוצרות"  (Mahāratnakūṭa Sūtra) – מכתבי המהאיאנה המוקדמים שהשפיעו רבות על אסכולות הצ'אן והזן.

ביה"ס פסיכודהרמה שבקמפוס ברושים ת"א | יום ד' | 20.1.16 |18:00-21:00

עלות: 50 ש"ח.  להרשמה לחצו כאן  (יש לגלול למטה עד לפרטי האירוע).

לדף האירוע בפייסבוק לחצו כאן.

1
Manjusri 文殊菩薩

 

קטגוריות
אירועים

היכן אפשר ללמוד איתי בשנה הקרובה

1. "ספל אחד" – דרך הבודהה במסורת התה היפנית.
קורס סמסטריאלי בחוג ללימודי מזרח אסיה, אוניברסיטת תל אביב. הקורס הוא במסגרת לימודי התואר הראשון, אבל ניתן להירשם אליו כשומע/ת חופשי/ת.
הקורס יוקדש לבחינת ספציפית של מגוון הכתבים הבודהיסטיים, ובעיקר הזן בודהיסטיים, של מסורת התה היפנית, מהמאה ה-12 ועד לימנו.
יחד נכיר את הכתבים המכוננים למה שמוכר כיום כ"דרך התה", החל מאלה המוקדשים לצורת קבלת הארוחות במנזר כצורת תרגול מובחנת, וכלה באלה הדנים בהכנסת האורחים הראויה בבקת התה. מבין הכתבים שיעמדו בלב הדיון:
Kissa yōjiki, Fushukuhanpō, Chaso kanwa,  Zencha roku .

בנוסף לכך, וכחלק מהמסורת הספרותית שבזיקה מתמדת להתהוותה ההיסטורית של "דרך התה", נכיר גם את שירתם של המורים הגדולים ואת הרקע הזן-בודהיסטי ליצירתם.

ניתן להירשם לקורס עד לשבוע השני של הסמסטר (סוף אוקטובר). כדי לראות את הסילבוס המקוצר – לחצו כאן. לרישום, דרך תוכנית "לומדים בגילמן", לחצו כאן.

2. ללמוד את עצמך לשכוח את עצמך: הגותו של מורה הזן דוגן.
קורס סמסטריאלי בביה"ס פסיכודהרמה שבקמפוס ברושים, אוניברסיטת תל-אביב.  מועד התחלה: 14 לדצמבר.
סדרה של עשרה מפגשים במהלכה נכיר פרקים נבחרים בהגותו של מורה הזן היפני דוֹגֶן, בן המאה ה-13, תוך התנסות בצורת התרגול המרכזית שלימד. כמו כן, נכיר את עולמו האסתטי העשיר כפי שמשתקף בשירתו הסינית והיפנית, וכן בשיחות הדהרמה שערך לתלמידיו.
תפישתו הייחודית של דוגן את תרגול הזן מציבה אותו עד לימינו כאחת מדמויות המפתח החיוניות של הזן היפני הקלאסי. בהגותו יוצאת הדופן, מיזג דוגן בין מסורות, רעיונות ועקרונות בודהיסטיים מגוונים, וזיקק מתוכם צורת תרגול עמוקה אותה כינה "פשוט ישיבה" (שִיקַאנְטָזַה).
לפרטים ולהרשמה – לחצו כאן.

3. אור ירח באגל הטל – שירת הזן מזרח ומערב.
קורס סמסטריאלי בביה"ס פסיכודהרמה שבקמפוס ברושים, אוניברסיטת תל-אביב. מועד התחלה: 18 לאפריל 2016.
סדרה של עשרה מפגשים בני שעתיים שאעביר יחד עם יובל אידו טל.
יחד נכיר את כתבי השירה של מסורת הזן כפי שהופיעו לאורך ההיסטוריה, ממזרח ועד למערב, תוך הכרת הבסיס הפילוסופי וההיסטורי שלהם. נחשף לעושר הפואטי הרב שהמסורת מציעה ולמקורות ההשראה של המורים השונים. הקורס כולל לימוד עיוני בכתבים, אימון מעשי במדיטציה והתנסות בכתיבה משותפת.
לפרטים ולהרשמה לחצו כאן.

4. דמות האדם בהגות הבודהיסטית – הקבץ לימודי.
את ההקבץ אעביר החל מנובמבר הקרוב בתכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח ומערב, שבביה"ס לעבודה סוציאלית באוני' תל-אביב.
אני ממליץ בחום על הלימודים בתכנית הזו לכל סוגי המטפלים המתעניינים בהכרה מעמיקה את הזיקה שתיתכן בין תיאוריות הומאניסטיות, פסיכואנליטיות לבין גישות הנשענות על תפיסות בודהיסטיות ודאואיסטיות. ההקבץ שאני מלמד הוא נדבח בודד במערך לימודי מרתק שרקמו שם.
בשלב זה, ההקבץ ניתן לתלמידי התכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית בלבד. לפרטים ולהרשמה לתוכנית – לחצו כאן.

שנה טובה ומוצלחת לכולם!

20140602_095340
בין חג לחג

 –

קטגוריות
אירועים שירה תרגומים

"קורת השער" של אלכס בן ארי – מתוך ערב ההשקה

בשבוע שעבר השתתפתי בערב השקה ל"קורת השער" (הוצאת מוסד ביאליק) – ספרו החדש של ידידי אלכס בן ארי. השמחה הייתה כפולה: ראשית, ספרו של אלכס מוקדש כולו לשירת הייקו שכתובה בעברית צלולה ורגישה הנוגעת היטב לחיינו כאן. שנית, הערב אפשר לי ולחברים נוספים שכותבים הייקו (ועל הייקו) בבלוג "ירח חסר", להיפגש ולדבר על עדנה מחודשת לסוגה בישראל של השנים האחרונות. בערב דיברו אלכס בן ארי, ליאת קפלן, יובל אידו טל, דרור בורשטיין ואנוכי.

קורת השער

שירי ההייקו היפים של אלכס, שנערכו על ידי ליאת קפלן, מציגים בפנינו עולם חי של שירה עברית מינימליסטית. ביחס הפוך לאורכם של השירים, מרחב התחושות שעולות מהם הוא עשיר עד מאד. אמנות ההייקו היא כזו: מילים בודדות משלחות לאין-קץ משמעויות, אין-קץ רגשות. מילים מועטות הנרקמת בלבו של הקורא בשלל משמעויות ודרכים, אך גם מתקפוֹת את אותה התמונה האחת שהוא מזהה עם הקריאה הראשונה. החיוניות הזו, שמרוקנת את תמונת השיר אך בד-בבד מתקפת אותה, ניכרת היטב בשירתו של אלכס.

בֵּין עַרְבַּיִם שֶׁל סְתָו
מַאֲרִיךְ את דַּרְכֵי
שֶׁלֹּא לַצֹּרֶךְ    [א. בן ארי]

גּוֹסֵס כֹּל הַלַּיְלָה
תַּחַת הֵשִׂיחַ
גְּמַל שְׁלֹמֹה גָּדוֹל  [א. בן ארי]

רבים התדיינו בעבר ורבים נוספים יתדיינו בעתיד על אודות הצורך בהקפדה ובשמירה על המבנה המסורתי של ההייקו בעת המעבר לעברית – כך שהמבנה ישאר בתבנית של שלוש שורות המורכבות בסדר הברות של 5-7-5. מקריאה קרובה ב"קורת השער", ניתן לקבוע שאלכס אינו "דתי" בנוגע לעניין זה, וטוב שכך. ישנם שירים בהם יחס ההברות נשמר בצורה מלאה, אחרים בהם היחס קרוב לצורתו המלאה, וישנם רבים נוספים בהם היחס חורג לגמרי מהתבנית.

צמצום ההייקו לכדי תבנית ההייקו הוא למעשה צמצם המבע האמנותי לכדי תבנית מלאכותית לו – צמצום שגדולי משוררי ההייקו לאורך ההיסטוריה חתרו תחתיו פעם אחר פעם. כמה מהמשוררים האהובים ביותר חרגו מהתבנית המסורתית לטובת שחרורו של המבע החי של השיר. הם הסבירו את ההייקו במונחים של "רוח ההייקו" ו"טבע ההייקו" – ביטויים שבאו להדגיש את הממדים האוֹמנותיים ולא רק האמנוּתיים של הסוגה.

מצד שני, חשוב לזכור כי זו עובדה שבדיוק אותם משוררים גדולים אשר השתחררו מעול התבנית הם אלה אשר למדו אותה היטב לאורך השנים. ולא רק שלמדו היטב, אלא גם עברו ניוסיונת גדולים בה, בחשו בה מכאן ומכאן, התמידו ולמדו אותה, ויותר מכל – כיבדו אותה. רק אז, לאחר כברת הדרך הארוכה הזו, הם באו וטענו כי טבעה של השירה אינו מוגבל לתבניתה של השירה. בדומה למעשה הדתי, עושה רושם כי פריקת עול המסורת אינו מתרחש בלא הכרת העול על בוריו.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, כל אדם העוסק בכתיבה, ובמיוחד בשירה, יכול להעיד עד כמה עצם ההתעסקות הזו, העיון החוזר והנשנה בטיוטות ובשיקולי העריכה – הם אכן חשובים לאין ערוך, אך ישנה נקודה בה אומרים די. נקודה קשה ואכזרית שאין לה מתכון. סוגת ההייקו – בשל קוצרה ותביעתה לספונטאניות – משקפת זאת היטב. היא מזכירה עד כמה כל עשייה, ווודאי שאמנותית, חורגת מכל ידע על אודות אותה עשייה. באופן שמזכיר רעיונות המצויים במסורת הזן-בודהיסטית, כתיבת הייקו היא ספונטאנית אך גם מחושבת. מיומנות נרכשת, אך גם ביטוי רגעי המשוחרר מכל ידע. כך שהייקו הוא "אמצע" שכזה. אכזר ויפהפה.

לַיִל קַיִץ כָּבֵד
קָפוּא בִּתְנוּחַת אָצָן
יִשֵּׁן בֶּנִי הַקָּטָן     [א. בן ארי]

חֲצוֹת לַיִל שַׁבָּת
נוֹגֵס לְבַדִּי
מַנְגּוֹ אַחֲרוֹן שֶׁל הָעוֹנָה   [א. בן ארי]

*

בערב ההשקה דיברתי, בין השאר, על אודות אותה "רוח הייקו". אותה איכות חיונית שלא ניתן לסכם. בהקשר זה סיפרתי, לדוגמה, כי כשביקשו ממשורר ההייקו הפני אִיסָא, בן המאה ה-18, שיתן הנחייה כלשהי שתעזור בכתיבת שירה, הוא השיב: "פשוט דעו היכן לעצור".

בשונה מסוגות אחרות, הייקו אינו מסָפֶּר ואינו בוחש. הוא תמונה אחת, לעיתים שתים. מדוייקות וחותכות. דלת פתוחה למסדרון. מדף ספרים ריק. לחות הכוס במגע עם השולחן. פליאה ותמיהה שלובים בו בבהירות גדולה.

כך ש"לדעת מתי לעצור" פירושו לאפשר לעצמך, ככותב/ת, לשמוט ידע, לשמוט סיפורים, לשמוט את ה"עצמי" מהשיר ולהותיר אותו לקורא. "לדעת מתי לעצור" פירושו לכבד את ההתרחשות עצמה, מבלי להטריח אותך או את הקורא בסיפורים על אודות אותה התרחשות. מכאן גם שלדעת מתי לעצור פירושו לכבד את הקורא. המשורר מפנה את עצמו מן השיר ומותיר אותו לקהל. המשורר שם, וודאי, אך הוא עוצר.

דבר נוסף שהזכרתי בהמשך לאמירתו של איסא, היא אמירתו המפורסמת של מורה הזן דוֹגֶן, בן המאה ה-13. דוגן כתב שירי טאנקה רבים והשפיע, בדרכו, על עיצוב האסתטיקה שחלחלה מסוגת הטאנקה במעבר אל  סוגות השירה הקצרה. באחת מהביוגרפיות המסורתיות שלו, מסופר כי כשהקריא משיריו לשליט הצבאי הבכיר ביותר ביפן של אותה התקופה, הוֹג'וֹ טוֹקִיוֹרִי, הוא נשאל בדבר משמעותה של השירה הזו: מה העניין בה? מדוע הסגנון הזה? דוגן השיב כי שירתו מבטאת את "המופלא שבמובן מאליו". אתם רואים את איסא מהנהן בצד?

ברבות הימים, זוהתה תשובה זו של דוגן עם אופן הגדרתו את תרגול מדיטציית הזן שלימד, מדיטציית הזאזן, אך בד-בבד יוחסה גם למהות כתיבתו הפואטית. זיקה זו בין תרגול הישיבה למעשה כתיבת השירה היא עובדה מעניינת. שתיהן מזמינות את האדם לפקוח עינים אל מה שישנו. להכיר בו ולשהות בו גם אם מענג, גם אם לא נעים כלל וכלל.

שירתו של אלכס מבטאת את האיכויות הקלאסיות אלה היטב. בכך היא נציגה ראויה וחשובה בקרב התעוררות סוגת ההייקו העברי כפי שניכרת בשנים האחרונות. משמח מאד לדעת כי "רוח ההייקו" נושבת גם בישראל של כאן ועכשיו. כאמור, זה לא דבר חדש – היו וישנם משוררי הייקו נהדרים שפועלים בקרבנו מזה שנים רבות, אך עדיין יש בשירתו של אלכס תחושה רעננה שמתקפת מחדש את עצם הרלוונטיות של הז'אנר למרחב השירה העכשווית. כן, במיוחד כעת, כשתרבות – ועל אחת כמה וכמה שירה – נחשבים למילות גנאי, לטורח ולא לסגולה, טוב שמתעוררת לה סוגה רעננה, קצרה וקולעת, שפונה בפתיחות לחיינו כאן.

לאחרונה נאמר רבות ונכתב רבות בדבר התרעומת (המוצדקת) של האמנים. היו אף שאמרו כי ראוי שיגיבו בחריפות לכל מה שקורה, שיבעטו ויצעקו, ושאולי אפילו ישבתו. מצד שני, הנה לפנינו מענה אחר. מענה שכל מהותו הוא המשך העשייה, המשך הכתיבה והמשך היצירה.

"קורת השער" הוא ספר שמעיד על המשך עשייה תרבותית בצורתה של סוגה צנועה ואולי אף אזוטרית, אך עדיין – עשייה. לא ניתן להיוותר עיוורים לבליל הרעש שרוחש מסביבנו ובתוכנו, וגם אין להמעיט בערכן של בעיטות וצעקות, אך לפחות לרגע זה "קורת השער" מחזיר אותנו אל היצירה עצמה – לשמה – ויש בכך תשובה גדולה. הן פוליטית הן רוחנית.

דְּמָמָה שֶׁל צָהֳרֵי קַיִץ
אֲנִי חֻלַּק עִם אֲבַטִּיחַ
אֶת קְרִירוּתוֹ     [א. בן ארי]

*

לוידאו מלא של ההשקה לחצו כאן.