קטגוריה: שירה

לִפְעָמִים, בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר הַיְנוּ מוֹזְגִים זֶה לָזֶה תֵּה. כְּלוֹמַר טִפּוֹת תֵּה. טַל תֵּה. בּכּוֹסוֹת זְעִירוּת. לפִּיּוֹת זְעִירִים וְשׁוֹתְקִים. בְּאוֹתָם רְגָעִים, כֹּל שֶׁנּוֹתָר הוּא נְשִׁימָתְךָ הָעֲמֻקָּה. לְתוֹךְ הָרִצְפָּה. פְּנִימָה אֶל הַיְּסוֹדוֹת הַחֲבוּיִים. לְהֵעָלֵם בְּכָךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלִים אֶת הָעוֹלָם מֵעָלֶיךָ.

אֲבָל, אַחֲרֵי הַכֹּל, זוּ חָכְמָה קְטַנָּה. זְעִירָה כְּמוֹ כּוֹס הַחֶרֶס הַזּוֹ. לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא חוֹלֶמֶת עַל הֵעָלְמוּת. לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא הִכְרִיזָה מִלְחָמָה עַל הָעוֹלָם. הִיא אֵינָהּ רֵיקָה. הִיא מְלֵאָה תֵּה (יַסְמִין). אָז כַּבֵּד אֶת הַמַּעֲמָד וְשֵׁב אִתָּהּ. הַנָּח לָה לִהְיוֹת כּוֹס. וְהַנָּח לְעַצְמְךָ לִהְיוֹת זֶה אֲשֶׁר מֵנִיחַ לַכּוֹסוֹת. כָּעֵת אֲנִי מֵבִין שֶׁזֶּה מה שֶׁלִּמֵּד (וְלֹא רק בַּאֲשֶׁר לַכּוֹסוֹת, כִּי אִם גַּם בַּאֲשֶׁר למַהֲלוּמוֹת הַחֲרָטָה וְהַגַּעְגּוּעַ. מְתִיקוּת הַתְּשׁוּקָה. הַנְּדִידָה הַנִּמְשֶׁכֶת בִּימֵי הַחוֹל שֶׁל הַלֵּב).

כָךְ יָשַׁבְנוּ מוּלוֹ וְהִתְחַזֵּינוּ לַסְּלָעִים. גָּדַל עָלֵינוּ טַחַב וְיָרַד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם.  בָּאָבִיב, נִצָּנִים עָטְרוּ את רֹאשֵׁנוּ. פִּנּוּ נָשַׁף רוּחוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל פְּרִיחָה מְהַסֶּסֶת. וְכֹל זה בְּחֶדֶר קָטָן וְקַר מִדַּי בַּחֹרֶף. הוּא עִרְבֵּב אֶת הָאֲוִיר וּמָזַג לָנוּ זְמַן. לְרֶגַע לֹא חָסַךְ מֵאִתָּנוּ דָּבָר. הָפַךְ אוֹתָנוּ לַעֲשִׁירִים מֻפְלָגִים בַּבְּדִידוּת הַצְּלוּלָה שֶׁל חָכְמָה מְאֻחֶרֶת. אוֹתָהּ חָכְמָה הַנּוֹשֶׁקֶת כָּעֵת לְעֵינֵי וְלוֹחֶשֶׁת:

הוּא. הַחֶדֶר. כּוֹסוֹת הַתֵּה. אֲנַחְנוּ שֶׁשָּׂמַחְנוּ לָקוּם. וְאֵיךְ שֶׁנִּגְמַר הַזְּמַן וְלֹא יָדַעְנוּ מָה עַכְשָׁו.

–

–

שני שירים שכתב מורה הסוטו-זן אוּצִ'יַמַה קוֹשוֹ (1998-1912), ואשר תורגמו על-ידי, ראו אור בגליון האחרון של כתב העת לספרות קצרה "ננופואטיקה".

השירים לקוחים מ"אסופת שירי לידה ומוות" 生死詩抄 שאוצ'יאמה כתב בשנותיו האחרונות. אסופה זו נמצאת בחלקו האחרון של חיבור הפרשנות שכתב בנוגע לתפיסת הלידה והמוות ביצירותיו של מורה הזן דוגן (שם הספר במקור: 正法眼蔵生死を味わう).

(לחצו על התמונה כדי להגדילה)

–

–