פעם אחר פעם אני שב אל הסטואיקנים. למדתי להעריך את המידה הטובה של חכמתם, השלובה פעמים רבות בתוכחה מוסרית חריפה (ונדרשת). הגם שאחד המחקרים המרתקים שיצא לי לקרוא דן בהגות הסטואית כצומת תרבותי-ופילוסופי, ששילב לאורך המאות הראשונות לס' בין עיקרים פילוסופיים ורגישויות אתיות שתורגמו ופורשו מחדש לאורך דרכי העפר שבין אתונה, רומא, אלכסנדריה, ירושלים והודו. כיום אנו יודעים כי גם פלוטינוס, אותו פילוסוף-מיסטיקן, ניאו-פלטוניסט גדול בן המאה השלישית לס', הושפע רבות מן הסטואיקנים אך לא פחות מכך גם מחכמי הודו הבודהיסטיים של זמנו. ואכן הזיקה שבין מחשבת הסטואה ומחשבת המהאיאנה (בעיקר מזרם ה-Madhyamaka) היא נושא מרתק שצובר תאוצה במחקר. וכך ראוי, שהרי העולמות נפגשים.
בקריאתי בכתבי הסטואה אני שב פעם אחר פעם לרשימותיו ולמכתביו של לוציוס אנאוס סנקה, בן המאה הראשונה. יתכן וכתביו על אודות הגלות שעבר, המשבר החברתי לו היה עד, ומרכזיות האתיקה לדרכו הרוחניות של האדם הם שלכדו את ליבי ביתר שאת. לא בכדי דבריו השפיעו לאורך הדורות, למשל על הקיסר הרומי מרקוס אורליוס בכותבו את הגיגיו. כמובן, כל אלה מאפיינים את האסכולה הסטואית לדורותיה, אך אני מוצא שסנקה היטיב לנסח את היראה האדירה בעמדו מול הטבע והנצח, יחד עם האמת הפשוטה, הקונקרטית אך עם זאת הכה חמקמקה, כי יתכן ואופיו של אדם הוא העדות האמיתית לגדולת נפשו ועומק השגתו. הבו לנו חכמים המשתהים בדממה מול הטבע ושאינם מחרישים מול עוול.
וכך כתב:
הלא בכל מקום בשווה אנו מכוננים מבטנו לשמים, וכל אשר בשחקים במרחק שווה הוא לדברים האנושיים. לכן, כל זמן שאין אנו מעבירים את העין מראות את המחזה הנפלא שלא תשבענה מהביט בו; כל זמן שיכול אני לראות את השמש והירח ולהתבונן בכל כוכבי השמים; כל זמן שיכול אני להתענג על מוצאם ועל מבואם, לחשוב על מסילתם ועל שהם מקדימים ומאחרים בתהלוכתם, לחזות בצבא הכוכבים הרבים בלילות, מהם קבועים ועומדים, מהם לא מרחיקים לכת אבל סובבים בנתיבתם הקצרה, מהם נוצצים פתאום ומהם חודרים בזרם-אשם לעין הצופה כאילו רוצים הם להשתמט ולנפול לארץ, מהם מעופפים בסך בתהלוכה ארוכה של מאורעות כל הזמן; כשאני צופה בכל אלה ויכול להתרועע בחיי-חלדי לצבא מרום זה; כל זמן, שיכול אני ברוחי, המשתוקק לדברים הקרובים לו בטבע, להתעלות למרומים – מה איכפת לי היכן כף רגלי דורכת?
[…] הן גם באוהל הדל הזה יש מקלט לבעל מידות טובות, והוא עולה בתפארתו על כל ההיכלות. אם יש צדק במקום הזה, אם צניעות יש, אם חכמה ויראת-חטא יש, ושכל טוב לעשות כל עבודות חובה ודי תבונה בעניינים האנושיים והאלוהיים. אין המקום צר, אם המון הסגולות הנעלות הללו שרוי בתוכו. אין גלות קשה לאדם, אם מידות טובות אלו מלוות אותו שמה.
[סנקה: כתבים נבחרים. תרגום: אהרון קמינקא. ת"א: דביר, תשכ"ב 1962].
–